היללה – HAYELALA

היללה היא להקת סול – פולק הנודדת בעולם עם השירה והמוסיקה שהיא מביאה – מוסיקת פולקלור מקורית, מקהלת גברים שמושפעת מהגרוב השחור של הגוספל ומהחצוצרה פותחת הלבבות של איברהים מאאלוף הלבנוני.

הם שרים פואטיקה שמספרת על לב האדם, וקשורה באדיקות לעולם של עשב, ים, סלע, ברקים ורעמים, דרך שירה שמביאה את הנשמה של טים באקלי ואת הגיטרות של רובי באשו, אבל זה באמת רק תקציר הדברים.

ניתאי, סולן הלהקה, הופיע בחייהם של נור, סוף, אורי, יובל ויובל, והביא איתו שירים עם קול רועם ובהיר שנשמעו בתחילה מוזר, מעולמות רחוקים, וחיכו להתגלות בידי האמן של הנגנים האלה. מהרגע שהתחילו, נוצר משהו חדש בעולם, והיללה נולדה מהמיסתורין שחיבר ביניהם.

אפשר לכתוב על ההופעות בפסטיבלים והטורים החובקי עולם שבהם השתתפה הלהקה (פיוז’ן ורודולשטט בגרמניה, Castle Floating בסלובניה, ‘מקודשת’ ואינדיגנב בישראל ועוד), אבל לא אלו בהכרח החוויות שיצרו את ההרכב הזה ואפשרו לו להישמע כפי שהוא היום. במקום זה, נזכיר את החוויות הקטנות שבונות את האמנות עצמה – לילות באולם הנשפים הריק ב-בוואריה, את רצפת בית הספר היסודי בסלובניה, נזכיר את הבחורה האצילית בפולין שאירחה אותם, את הלילות שבילו על ערימת הקש באסם על שפת היער עם ריכוז הדובים הגדול באירופה. את מינהר הזאלה בדרום גרמניה. העצים, הכוכבים, הקירות המתפוררים, וכל אינספור המקומות שבהם ביקרו בעולם, כולם היו ל’היללה’ בית .כמו השירים שלהם וכמו שהם עצמם כאנשים, המים שממלאים נקיקי סלע והופכים להוויתו של הסלע, הם הלהקה עצמה. וזה מרגש ונוגע ומטלטל ומיוחד, והם אוויר צמרת מלא בחמצן ובלב.

האלבום הראשון של היללה ייצא בסוף השנה.

סוף ניקריטין (קונטרבס), ניתאי קלי (שירה, גיטרה אקוסטית), נור בר גורן (פרקשן), יובל מעיין (גיטרה חשמלית), יובל קאופמן (מערכת תופים), אורי ארמן (סקסופון), איתמר בן יקיר (חצוצרה), מאיו שבירו (צ’ל)